טיול גלישה וצלילה- הונדורס,אל סלבדור, ניקרגואה.

להונדורס הגעתי באמצע אפריל 2017 כחלק מהטיול שלי במרכז אמריקה.
אני ממליצה לכל הטסים ליבשת הלטינית לדעת ספרדית בסיסית בשביל להסתדר, ואפילו להתחבר עם המקומיים הלטינים שהם אחלה אנשים, חייכנים ושמחים, אבל רובם לא דוברי אנגלית.
האמת שלא תכננתי להגיע להונדורס, כי יש לה שם של אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם, והיא עדיין אינה מאוד מפותחת לתיירים.
אבל שמעתי מחברים אירופאים על האי אוטילה utila, גן עדן לצלילות בחופים הקאריביים, במחירים הכי נמוכים ביבשת, ובאיכות מעולה.
לקחתי כמה וכמה אוטובוסים יום שלם מהגבול של גוואטמלה, והגעתי לעיר לה סייבה la ceiba, תחנת המעבר לאי.
ללה סייבה הגעתי בלילה עם האוטובוס, ראיתי שלא מומלץ לטייל לבד ברחובות בלילה אז לקחתי מונית מהתחנת אוטובוס להוסטל 1877.
אווירה רגועה, מקום נקי עם אחלה מיטות, ועובדי המלון היו מאוד נחמדים.
לא היו הרבה אורחים ומי שכן היה, כמו כולם חיכה לבוקר בשביל לקחת את המעבורת לאוטילה. אין בלה סייבה הרבה אטרקציות חוץ מכמה טיולי יום ואקסטרים כמו רפטינג שמציע ההוסטל.
בהוסטל פגשתי את תמרה,בחורה קנדית שגם באה לצלול, יצאנו בבוקר עם מונית לתחנת המעבורת.

הופתעתי מכמה שהמעבורת הייתה חדשה ומודרנית והפלגנו בערך שעה וחצי.
הגענו לאוטילה למועדון הצלילה Alton's diving center, בהמלצת אחת הבנות האירופאיות שפגשנו בהוסטל שעשתה את קורס הצלילה שלה שם.
המועדון צלילה נותן מגורים במעונות בחינם(תנאים מאוד בסיסיים), ויש להם מטבח די קטן ולא מאובזר. עלות הקורס הייתה כ230$ קורס צלילה ראשון,
שנמשך כ3-4 ימים.
ביומיים הראשונים הרגשתי כאילו חזרתי לבית ספר, הרבה חומר עיוני וסרטונים, כולל תרגול במים עם הציוד צלילה.
אבל שמחתי שבחרתי במועדון שמקפיד על כללי הבטיחות ממש, ושהמדריכים בו מקצועיים.
חלק מהקורס הוא גם תרגול של טכניקות מסוימות במצבי חירום כמו: תקלה בציוד, חוסר חמצן וכו'...
ובאמת מרגישים הרבה יותר בטוחים אחרי שמתרגלים איך לפעול במצבים האלו.
מה גם שהייתה אחלה אווירה במועדון, בישלנו ביחד במטבח, שתינו שייקים מהבר, והכרנו אנשים חדשים מכל העולם שבאו לצלול.
בצלילה הראשונה שלי נדהמתי מהיופי של האלמוגים במקום והגיוון של בעלי החיים שאפשר לראות.
יצא לנו לצפות ב: תמנונים,אלמוגים מיוחדים,lion fish,ברקודות, ועוד כל מיני להקות עצומות של דגים קטנים.
היו כמה חברים ברי מזל שאפילו ראו לוויתנים כי זאת הייתה העונה.
במהלך הקורס צוללים 6 פעמים כל פעם באתרים שונים, והנוף מתחת למים באמת משתנה.
כשסיימנו את הקורס חגגנו ויצאנו בערב כי סוף סוף היה אפשר לשתות אלכוהול, לא שותים כשצוללים מסתבר, והלכנו לאכול פיצה.
בבוקר לקחנו את המעבורת חזרה ללה סייבה, נחנו שם יום שלם ויום למחרת מוקדם בבוקר יצאנו לדרכנו לאל סלבדור, באוטובוס מקומי -לא פחות ולא יותר .

את הנסיעה לאל סלבדור עשיתי עם חברה אוסטרית שהכרתי במועדון צלילה, והאמת ששתינו די פחדנו לנסוע לשם לבד.
אל סלבדור מדורגת כמדינה המסוכנת ביותר ביבשת הלטינית, ולכן היא עדיין לא מפותחת מבחינה תיירותית, אבל אני ותרזה דווקא התלהבנו וגילינו מדינה אותנטית, ומיוחדת עם אנשים חייכנים ומאוד אדיבים לתיירים.
רוב המדינה לא מאוד מתויירת, והתיירים שכן מגיעים לכאן הם גולשים שמגיעים ישר לאל טונקו- עיירת גלישה בקרבת הרבה חופים שונים עם אחלה גלים, פה אפשר לקנות גלשנים, ולהנות ממסעדות ומסיבות טובות.
אחרי דרך ארוכה באוטובוסים מקומיים, אגב -מומלץ תמיד לשמור את תיק היד במושב ולא למעלה עקב גנבות, הגענו לעיר הבירה-סאן סלבדור.
להפתעתי עיר די מפותחת אבל עדיין עם הרבה אוכלוסייה ענייה, מפוצצת במותגים אמריקאיים בכל מקום. גם פה לא התאכזבנו מהמקומיים שהיו מופתעים ושמחים לראות שתי בחורות זרות בעיר.
הגענו בצהריים למלון, וקיבלנו המלצות ללכת לאכול פופוסות בשוק.
המאכל הלאומי הוא פופוסה- טורטייה ממולאת בבשר, מחית שעועית, גבינה, עוף ועוד די הרבה אופציות, כשמלעלה יש רוטב עגבניות פיקנטי עם סלט כרוב בגרסאות משתנות.
אפשר למצוא פופוסות בכל מקום ברחוב, רוב הזמן זאת סבתא חמודה ושמנמנה שמוכרת אותן ברחוב.
חייבת לציין שהופתעתי מכמה שזה טעים, מחיר זול ביותר הוא 3 פופוסות בדולר, אבל ברוב המקומות המתויירים אפשר למצוא 2 בדולר.
חזרנו למלון ולמחרת בבוקר יצאנו לסנתה אנה.